] 54 [ אוצר מילים ] 55 [ לפחות בכתיבה אני זכאית לחופש — ש יח ה עם צרו יה שלו הוא לא אבא שלי ולא אמא שלי, אז למה הוא פותח לי את דלת ביתם, ממלא בגופו את הפתח הצר, צובט את ידית הדלת, ואני מתחילה לסגת, כנראה טעיתי בקומה, אבל השלט המעוטר מעיד בעקשנות שזה ביתם, לפחות היה ביתם, ובקול רפה אני שואלת, מה קרה להורים שלי, והוא פותח לרווחה את פיו הגדול, האפור, שום דבר לא קרה להם, יערה . השם שלי מפרפר לו בפה כמו דג ברשת, ואני מתפרצת פנימה, זרועי מתחככת בזרועו הקרירה, החלקה, חולפת על פני הסלון הריק, פותחת את הדלת הסגורה של חדר השינה שלהם . כאילו נתפסו על חם, הם מקפיצים אלי את פניהם, ואני רואה שהיא שוכבת במיטה, הראש שלה עטוף במגבת מטבח פרחונית, וידה מחזיקה את מצחה כאילו הוא נופל, ואבא שלי יושב על קצה המיטה, כוס מים מיטלטלת בידו, נע בקצב אחיד מצד לצד, ועל הרצפה, בין רגליו, נקוותה כבר שלולית קטנה, עצבנית . מה קרה, אני שואלת, והיא אומרת, אני לא מרגישה טוב, ואבא שלי אומר, רק לפני שתי דקות היא הרגישה מצוין, והיא רוטנת, את רואה, הוא עוד פעם לא מאמין לי . מה אמר הרופא, אני שואלת, ואבא שלי אומר, איזה רופא, הי...
אל הספר