6 10 | יצחק פרידמן · אתי גרובגלד · אריאלה טייכמן-וינברג מורה ותיקה בחטיבת הביניים והחטיבה העליונה סיפרה את הסיפור הבא : המורה לתולדות המחול בבית הספר שאני מלמדת בו לימדה חומר מורכב של הבלט הקלאסי בתקופה הרומנטית, שבמרכזה היה הכוריאוגרף ג'ורג' בלנשין, שפיתח סגנון ייחודי מופשט מאוד, שהשפיע לא מעט על סגנונות הבלט . חומר הלימוד בנושא זה אינו פשוט ואולי אף משעמם מעט . המורה שילבה בלימודי תולדות המחול למידה פרונטלית, וידאו ומצגות . אולם למרות השימוש במגוון הטכניקות והגישות להוראה היא הרגישה שאלו אינן משיגות את מטרות ההוראה, ולמידה של ממש אינה מתקיימת . כאן נכנסתי לתמונה בהיותי מורה לבלט קלאסי . לקחתי את אחת היצירות של בלנשין, "סרנדה", שהיא חלק בלתי נפרד מהרפרטואר, הסברתי לתלמידות את האופן שבו אפשר וצריך ליישם את עקרונות אמנות המחול של בלנשין – מבנה, כיוונים, לבוש וקומפוזיציה תנועתית, והדגמתי להן את התנועות . בהמשך קיימנו שיחת משוב על הדברים שנאמרו והוצגו, והתברר למורה ולי שההדגמה החיה בחדר הכיתה אפשרה לתלמידות להבין את החומר העיוני המופשט ולזכור אותו גם לאחר תקופה" אפשר לייחס את הצלחת ההוראה...
אל הספר