27 דצמבר 5202כסלו תשפ"וגיליון 20 # מעלה לוחש, שאין בו דבר מהווירטואוזיות של "הקיסר" . אחרי "נושאים עבריים" של פרוקופייב, שומן החזיר אותנו למזרח, אבל דרך פנטזיה רומנטית אירופאית - גלות של הדמיון, המזרח כרעיון אסתטי . ההדרן הזה הוא המפתח הפרשני : אחרי הדרמה הגדולה, נשארת רק הפנטזיה הפרטית, השקטה, האינטימית, שיודעת את עצמה כפנטזיה . הגלות הזהותית הגלות האחרונה, הגלות של הזהות, מגיעה עם צ'ייקובסקי . גלות מהקיום שלך, ממי שאתה באמת ולא יכול להיות בפומבי . צ'ייקובסקי כתב את הסימפוניה הרביעית ) 1877 - 1878 ( תוך כדי משבר בנישואיו האומללים, שנועדו להסתיר את נטיותיו המיניות . הוא מתאר אותה כמאבק עם הגורל . הסימפוניה פותחת במוטיב של גורל מוזיקלי ידוע : תרועה חזקה של קרנות וחצוצרות שחוזרת לאורך כל היצירה, צליל של דלת ננעלת, של מה שאי אפשר לשנות . אחרי הפתיחה הדרמטית, עוברת הסימפוניה לוואלס עדין, כמעט חולמני, של חלומות בהקיץ, אבל מוטיב הגורל חוזר, שוב ושוב, מפריע, מבטל את האשליה . הפרק השני, הלב הרגשי של הסימפוניה, מתחיל בנגינה סולנית של האבוב, כלי של נוסטלגיה פסטורלית, והמנגינה נודדת בין כלי הנשיפ...
אל הספר