21 דצמבר 5202כסלו תשפ"וגיליון 20 # מעלה אבל הנה עוד דבר שהכתיבה מלמדת : אי אפשר . כמו בעיקרון אי הוודאות במכניקת הקוונטים, הנוכחות של דבר בתודעה והתממשותו כטקסט אינם יכולים להתקיים במקביל . מרגע שטקסט נכתב, מה שקדם לו בתודעה נעלם, נעשה טקסט . מותו של זה, כמו שכותב כרמי, הוא חייו של זה . לכתוב טקסט כללי גוזר שהדבר עצמו יהפוך להיות רעיון כללי . לא לשם כך התכנסנו . כיצד להיכנס אם כן לטקסט הזה, שיותר ממחצית המילים שהוקצבו לו כבר מאחוריי, באופן שיצליח לתפוס משהו על אודות האנטומיה וישאיר את היתר חי ? אולי דרך אותו מקום שאנחנו נכנסים אליה כצופים . כמעט כל פרק של האנטומיה מתחיל בסדרת צילומים ממעוף הציפור של סיאטל, העיר בה ממוקם בית החולים גריי סלואן ממוריאל שבה מתרחשת עיקר הסדרה . רואים את קו החוף, כמה מן האתרים המזוהים עם העיר, תנועה בכבישים, עננים בשמיים . במהלך פרק יש לעיתים רגע קצר או שניים שבהם חוזרים למבט העל הזה, אבל מעבר להם העיר איננה נוכחת כלל . זו עובדה מפתיעה בהתחשב בכך שהסדרה מתרחשת רובה ככולה בסיאטל, וחלק לא מבוטל ממנה גם מחוץ לכותלי בית החולים, בבתיהם של הרופאים, בני זוגם, חבריה...
אל הספר