רישום-שיר מאת דרור בורשטיין

מעלה גיליון 20 # כסלו תשפ"ו דצמבר 2025 17 דצמבר 5202כסלו תשפ"וגיליון 20 # מעלה 18 ואולי העץ הזה בכלל מבועת מנוכחותי, כמו מנוכחות כל בני האדם, אויביהם הגדולים, המשמידים, של העצים ? איני יודע אם העץ מרגיש בזה ; אני מרגיש בזה עבורו . עבורנו, חלק מהוויית העץ היא האי ידיעה באשר לתחושתו כלפינו . ליבם מכוסה ואנו יכולים רק להתקרב מעט . האם הוא יודע שאני שם ? האם קיומי או אי קיומי בסביבתו הם היינו הך ? לא אחת חשתי ביערות כי העצים פונים אלי, מודעים לקיומי, ואף חודרים פנימה, אל תוך הראש והגוף, כחֶבֶר מנתחים הרוכנים על חולה מטושטש ושוקדים על הבראתו . אני נשען על העץ ומביט למעלה . הוא מסתעף לכל העברים . בגבי הנשען אני חש בהיותו "אחד", מוצק וחד משמעי . אבל קרוב מאוד לראשי הוא כבר נהיה ריבוי שאי אפשר למנות . אין צורך להתבונן בשמֵי הלילה כדי לחוש שאי אפשר להכיל את עושר המציאות . אפילו עלים ) או ספלולים ( של אלון אחד איני יכול לספור . אלפי שנים לפני התיאוריה על "המפץ הגדול", הציגו עצים רמז לחידת ראשית היקום : מֵאֶחָד - לרבים ) מבלוט אחד למאות בלוטים, שכל אחד מהם הוא עץ חדש בפוטנציה ( . אם אשכב כאן עד ש...  אל הספר
מקום לשירה