העוני איננו ניתן ואיננו נלקח

19 ספטמבר 5202אלול תשפ״ה גיליון 19 # מעלה מסמנת עדי שורק תחום ביניים הממוקם בין החיים לבין מה שחורג מהם, בין סדרי העולם לבין מה שפעור תחתיהם . אפשר לחשוב על הספר הזה כולו כעל מעשה מרכבה המצביע על התווךָ הזה אךָ גם ממוקם בו, תוךָ כדי שהוא מציב, כמו האישה בתמונה הראשונה, אלה לצד אלה מיני חפצים חיצוניים ופנימיים ( חפצים מלשון חפץ, דבר, אךָ גם מלשון מחוז חפץ ) , מאורגנים על פי צופן נעלם . ו הצופן הנעלם הזה איננו קשור בתוכן אלא באופן הכתיבה . "אני נזהרת שלא לעבות את דמותה במיתוס", כותבת שורק על דמותה של דבורה בתמונה השלישית, "להותירה על פגיעותה, כךָ, בכיכר רחוב רגילה, בשער השגרה" ( עמ' 19 ) . הכרעת היד הכותבת היא אפוא להקיף את הדמויות והמרחבים הלימינאליים שהיא מתארת באופן שאיננו קורס לצורות הארגון המיתיות או אפילו הביוגרפיות המתבקשות, אולי אפילו מוחה נגדן . ההכרעה הזו אכן מתגלה ומתגלמת במקומות שונים לאורךָ הספר, למשל בקטע הנקרא "התרוקנות", המתאר מפגש אקראי עם שכנה שבעבר הייתה "חלק מבעלי הבית — אלה שמנחים כיצד להתנהג במרחב", וכעת "רזתה מאד, כחשה, ומעיניה נזרה ריק" : "אני אוחזת במפגש עמה, באש...  אל הספר