5 ספטמבר 5202אלול תשפ״ה גיליון 19 # מעלה ז'אנר האימה, בימינו יצירתו זוכה גם לתשומת לב רבה מכיוונה של תרבות הביטול . זאת כיוון שתפיסות עולמו של לאבקראפט, גזען מוצהר, מיזוגן ופוריטן, קיבלו ביטוי מופגן גם ביצירתו . דיסקליימר : מאז ומתמיד נמנעתי מיצירות מז'אנר האימה — בשלל המדיות שבא בא לידי ביטוי . אולי זוהי חולשתה של מי שדמיונה חזק וריאליסטי מדי עד כי הגבולות בין האימה שבפנים לאימה שבחוץ מיטשטשים . אולי בשל כךָ, האימה עצמה הפכה למעין דלת נעולה ששומרת נפשה הבינה שעבורה אין לפתוח ואין לעבור בה . זאת כדי לומר שמעבר לאימה הפרטית שלי ולאימה המתמשכת של חיינו אין לי הרבה מה לומר על ז'אנר ספרותי זה . לא כךָ הדבר לגבי מישל וולבק . החיבור בין לאבקראפט לוולבק מובהק מאד, ודווקא נקודת המבט האנכרוניסטית מאפשרת לראות זאת ביתר שאת . שניהם סלדו וסולדים מהחיים בכלל ומהתרבות המערבית בפרט, בזים לניאו-ליברליזם ( וליסודותיו, שכן כמעט חצי מאה מפרידה ביניהם ) . הרעיון שהעולם הוא מקום אפל, אכזר ומרושע, שב ועולה בטקסט באופן כמעט אובססיבי, ופעמים רבות לא בהכרח ברור מיהו הקול הדובר ואם הוא שייךָ לוולבק או ללאבקראפט...
אל הספר