מעבר לים: נאומו של יוסף ברודסקי, חתן פרס נובל לספרות, בעת קבלת הפרס

מ ר ץ 5 2 0 2א ד ר ת ש פ ״ ה ג י ל י ו ן 7 1מ ע ל ה 32 האומן, אלא על פי הדינמיקה והלוגיקה של החומר עצמו, על פי ההיסטוריה של האמצעים, אשר דורשים ( או מציעים ) בכל פעם פתרון בעל איכות אסתטית חדשה . בתור בעלת גנאלוגיה, דינמיקה, לוגיקה ועתיד משלה, האומנות אינה נרדפת להיסטוריה, אלא במקרה הטוב מקבילה לה ; והדרך לקיומה מגולמת ביצירה מתמדת של מציאות אסתטית חדשה . זו הסיבה שהיא מוצאת את עצמה לעיתים קרובות מקדימה את מה שמכונה "קִדמה", ומקדימה את ההיסטוריה — שהכלי המרכזי שלה — אולי כדאי לנו לדייק שוב את מרקס ? — זו בדיוק הקלישאה . בימינו, קיימת גישה נפוצה למדי הטוענת שהסופר, ועל אחת כמה וכמה המשורר, צריך להשתמש ביצירותיו בשפת הרחוב, בשפת ההמון . אף על פי שהגישה הזאת נראית דמוקרטית, ולמרות היתרונות המוחשיים שיש לה עבור הסופר, גישה זו היא אבסורדית למדי, ומייצגת ניסיון להכפיף את האומנות, ובמקרה הזה את הספרות, לְמַרוּת ההיסטוריה . רק אם החלטנו שהגיע הזמן שהסאפיינס יעצור את התפתחותו, אזי הספרות צריכה לדבר בשפת העם . אחרת, העם הוא זה שצריך לדבר בשפת הספרות . כל מציאות אסתטית חדשה מחדדת את המציאות המוסר...  אל הספר