יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר

מ ר ץ 5 2 0 2א ד ר ת ש פ ״ ה ג י ל י ו ן 7 1מ ע ל ה 19 את הספר" . פוקר עצמה תרמה להארה של פן זה ביצירה החדשה . כמה שירים בספר נשמעים כשיח פנים ספרותי במפגיע, כמו שיר אהבה המופנה לעורכת ספרותית או התייחסות ישירה ל"ד�ְמוּת הָעֲרָבִי ב� 'הַמ�ְאַהֵב' שֶֶׁל א"ב יְהוֹשֶֻׁעַ" ( עמ' 14 ) . הדבר ניכר במיוחד בשיר הפותח את הספר, בעל הכותרת המחייבת "מבוא", שבו המשוררת מתארת כי "יוֹם אֶחָד עָזַבְת�ִי אֶת הַס�ִפְרוּת / וְעָבַרְת�ִי לַמ�ֵטָא-סִפְרוּת" ( עמ' 4 ) . בניגוד לספרות הנכתבת מתוך התנסות בעולם, החוויה המכוננת של המטא-ספרות, ומכאן גם של הספר החדש, היא המפגש עם הטקסט . לצד תמת החיים והספרות יש נושא נוסף העומד בלב הספר החדש, והוא שאלת האימהות וההולדה . הביטוי המובהק ביותר לכך הוא רצף של שלושה שירים במרכז הספר המפנה זרקור אל האפשרות הזאת : בשיר הנוגע ללב "בשובי" הדוברת מדמיינת כיצד ילד היושב לידה בטיסה הוא בנה, השיר "בסיוטכן" הוא ניסיון התנערות ממודל לסבי מסוים, שהמשוררת נחרדת לגלות שקיים גם בתוכה עצמה ומנסה לאטום אוזניה מלשמוע "אֵיזֶה ת�ַרְג�ִיל / לֻלְיָנִי קִיצוֹנִי וּמַבְעִית עֲשִׂיתֶן / לְהָב...  אל הספר