מי שלא עושה לא טועה

מ ר ץ 5 2 0 2א ד ר ת ש פ ״ ה ג י ל י ו ן 7 1מ ע ל ה 15 וכל אותם השפנים שבוקעים מן הכובע, וחישוקי הברזל המלוהטים, והפירואטים שעל הטרפז וכל הלה-לה-לה וכל היאללה, וכל האוֹללה בקרקס הלשוני שמציע עוֹל הלוּ . ובפעם השנייה — אחרי ששוככת ההתפעלות . אז נדרשת קריאה אחרת : מפוכחת, עמלנית, חסרת פניוֹת . קריאה שדורשת מאמץ פרשני והתקדמות איטית בשורות השיר, עקב בצד אגודל . קריאה מפענחת שמצליחה, בדי עמל, לטשטש את כל רעשי הרקע ולחלץ מהם את מהלכיו התמטיים, הארס-פואטיים, האידאיים של הספר, את משנתו הסדורה ביחס לעניינים שברומו של עולם, ואפילו, ובמלוא הזהירות — את הרגעים המעטים והיפים עד מאד, שבהם מתיר לעצמו רביצקי לכתוב בגילוי לב על אובדן דמות האב, על חיי נישואין של לא - זוג - יונים ועל ההזדקקות הנואשת לפרי בטן . הגם ששתי הקריאות הללו מנוגדות זו לזו — אין הן מבטלות זו את זו . כי ספרו של רביצקי הוא ספר רציני ועמוק, המטפל בתבונת לב עילאית בחומרי החיים : בעם הזה ובארץ הזו, בזוגיות ובלבדוּת, בשירה כביטוי פרטי וכבעיה דורית ובאדם אשר שמיים מעליו ( רק כך אפשר לכתוב "אמונה" או "דת" או "רליגיה" בלי להיקלע למצב של ק...  אל הספר