ניצוצות האין

מ ר ץ 5 2 0 2א ד ר ת ש פ ״ ה ג י ל י ו ן 7 1מ ע ל ה 11 פנימי, היא ״הווה חדש״ שמאפשר להפוך את עצמך לפלא . נתן מקפידה להזכיר לאורך הספר שהנדסת האורות נעשית בדרך השירה . למשל, השער השלישי נפתח במילים : ״עַכְשֶָׁו נִת�ַן לִכְת�ֹב / אֶת מָה שֶֶׁל�ֹא הִתְאַפְשֵֶׁר קֹדֶם״ ( עמ׳ 57 ) . הכתיבה מאפשרת לראות כתם בתור פרח, אש בתור חום גוף ולא מוקד . נתן מפתחת כך את קולה השירי ומשתמשת בכתיבה לא ככלי להעיד על שבר נפשי-תודעתי אלא ככלי לייצר ולפעור אותו באמצעות הכתיבה . המהלך שנעשה בספר מציע התבוננות רעננה על התמודדות עם פצע, לא בדרך של ריפויו, העלמתו או מיצובו כחלק מאיתנו שראוי לקבל ולחיות לצידו, אלא כמקור לניצוץ פנימי, השראה והתפתחות . זהו מסר אוניברסלי שאפשר להפיק מהסיפור האישי שהספר מגולל והוא חשוב ביתר שאת בימינו אנו . בספרה הראשון כתבה נתן בשיר ״מחלות שקופות״ : ״הַק�ַרְנַיִם צָמְחוּ פ�ְנִימָה אֶל ת� וֹךְהַמ�ֹחַ״ ( עמ' 12 ) . קרניים אלו חוזרות בספרה השני, כשזוהרית רואה ״רשעים״ ו״צדיקים״ עם קרניים ומדמיינת שגם לה צומחות קרנים ( עמ' 80 ) . אך הפעם, הקרניים צומחות החוצה, אינן שקופות וניתן להן גוף נש...  אל הספר