דצמבר 4202כסלו תשפ״ה גיליון 61מעלה 28 שני הכותבים מעידים על טעמו של הטקסט הקצר . פלמן כותב : "בחיי כל אדם יש רגעי התבהרות . רגעים של תובנה מתומצתת . של חוויה מזוקקת . כשאני פוגש אנשים, אני מרגיש שהייתי רוצה לקרוא את ספר הכמוסות המזוקקות האלה שלהם" ) הפתיחה להקדמה . עמ' 7 ( . במקום "טקסטים קצרים", אם כן, אקרא להם "כמוסות" . הכמוסות בשני הספרים הם כמו סימנים שהשאירו לעצמם הכותבים לאורך הדרך וכעת ערוכים היטב בספר, כך שרעיון מוליד רעיון . סיפור נקשר לסיפור . רק ברור שהכתיבה מאפשרת את נשיאת המשא הזה ואת הפיתוח שלו . אני לא חושבת שחשיבה לבדה יכולה . מנדה לוי כותב " ] קטע מס 76 [ לפעמים נדמה לי שחיפוש אחר מילה מתאימה גורם לי להתוודע לעצמי" ) עמ' 151 ( . ובהיות הספרים אוצר רעיונות, אחזתי עפרון וסימנתי בם סימנים . אתעכב על כמוסות אחדות שסימנתי, ואנסה לדמות במילים את הקשר של כל אחת מהן לדימוי החזותי שעל העטיפה . בקטע מס' ] 16 [ בשער "פעם פגשתי" מתאר עודד מנדה לוי התבוננות שלו בסדרת דיוקנאות עצמיים של אבנר כץ, בכמוסה הנפתחת כך : "פעם פגשתי את הצייר אבנר כץ . זה קרה בחדר המדרגות בבניין ילדותי בשדר...
אל הספר