אהרן שבתאי אוהב את השם

21 דצמבר 4202כסלו תשפ״ה גיליון 61מעלה כאמור, השם הוא עניין יסודי בשירתו של שבתאי, אולם בספר רקוויאם קורה בכל זאת משהו חדש . שבתאי לוקח שמות של אנשים שכבר אינם בין החיים, ושאת רובם אנו הקוראים איננו מכירים, ובונה מהם עולם שאינו קייםֿאלא בטקסט עצמו . באחרית הדבר שבתאי מדבר על "הימחקות כמעט שלמה של הסיפור והדימוי של האנשים" בתור מה שמעניק לשירים "את טעמם המיוחד כשירה" ) עמ' 139 ( . ברמה הלשונית, הימחקותו של האדם הממשי היא גם הימחקותו של הרפרנט, הדבר החוץ לשוני שאליו המילה מתייחסת . ובהיעדר תפקיד רפרנציאלי, הופך השם לחומר לשוני תודעתי טהור . במובן זה, ארץ המתים שעליה שומר "כֶּלֶב נוּדְנִיק" ) עמ' 4 ( , ושאליה יורד המשורר, היא הארץ הפנטסטית של השפה . ארץ המתים היא הממלכה של השירה המוחלטת, הנפרדת מהמציאות של החיים . לעתים, השמות חסרי הרפרנס בפואמה מתנהגים כרדיקלים חופשיים המנסים ליטול לעצמם תפקידים אחרים : שמו של "בַּרְקֶה," שמותו היה השראה לכתיבת הפואמה, כבר אינו כל כך שונה מ"דֹּב הוֹז / וּפְרִישְׁמָן," שעברו לסמן רחובות ) עמ' 6 ( . אפשר לפיכך שמארג השמות של שבתאי הוא מעין מפה להתמצאות בארץ המת...  אל הספר