"הַזִּכָּרוֹן הוּא הַגַּנָּן הַמָּסוּר בְּיוֹתֵר" - ההיסטורי-טלר בזיכרונות מבבל של נתן וסרמן

19 דצמבר 4202כסלו תשפ״ה גיליון 61מעלה בבית השני הדובר מספר שהקטסטרופה הביאה עימה קסם התחדשות אפל : "בְּאֵין דַּיָּגִים בָּאוּ דָּגִים שֶׁלֹּא נִרְאוּ מֵעוֹלָם . / עֲשָׂבִים חֲדָשִׁים צָמְחוּ בְּסִדְקֵי הַחוֹמוֹת . " ) שם ( . חוויות קיומיות בסיסיות עברו הזרה, כמו נדרש היה ללמוד שדבר אינו מובן מאליו, אפילו לא טעמי המים והלחם : "אֲנָשִׁים שָׁתוּ מַיִם וְלֹא יָדְעוּ אִם אֵלֶּה מַיִם . / אֲנָשִׁים אָכְלוּ לֶחֶם וְלֹא זָכְרוּ טַעְמוֹ שֶׁל לֶחֶם . " ) שם ( . שיאו של הכישוף הוא שהבלתי אפשרי היה לאפשרי : "מִסְפָּרִים רִאשׁוֹנִיִּים נֶחְלְקוּ לְלֹא שְׁאֵרִית . " ) שם ( . גדילה אחרי התחדשות מעניקה פשר לחורבן, אך היא מעוררת שאלה אתית ביחס להכרח בסבל המוני כדי להתפקח ולצמוח . זהו היגד אקטואלי מצמית או נבואי ביחס לטבח 7 באוקטובר ולאימת מלחמת העולם שבפתח ) בלא קשר למועד כתיבת השיר, אלא למועד פרסום הספר ( . השיר מתחיל בנבואת זעם, אך מסתיים בבית הרביעי והאחרון בנבואת נחמה : "בַּבֹּקֶר נָטוּ מְעַט מַדְּפֵי הַסְּפָרִים וְהָאֲגַרְטָל / הִתְגַּלְגֵּל לָרִצְפָּה . זְכוּכִית חָתְכָה אֶת אֶצְבְּעוֹתַי . / כָּךְנִגְמַר הָעוֹלָם . בִּנְ...  אל הספר