דצמבר 4202כסלו תשפ״ה גיליון 61מעלה 16 מובהק יותר מ"באב אלשמס", הטרילוגיה היא מה שבצרפתית נקרא "רומן תזה", יצירה של סופר אינטלקטואל שנכתבת לאורו של רעיון מסגרת הקשור בתפיסת המציאות החוץ ספרותית . רעיון זה מצוטט באחרית הדבר של אדם בדמותי , שם מביא המתרגם, קודם לראיון המסקרן שערך עם המחבר, מראה מקום למאמר שפרסם ח'ורי על "הנכבה המתמשכת" ) אדם בדמותי , 398 ( . לפי תפיסה זו, הנכבה אינה אירוע היסטורי תחום בזמן אלא אסון הפורץ את ממדי הזמן והמקום הריאליים, פצע שותת הפעור אל הווה מעורפל ואשר אחד מביטויו הראשיים הוא מצב קיומי חלומי סיוטי של ערבול זמנים . במילים אחרות, הנכבה היא מצב הווה ומתהווה שהפתולוגיה שלו תובעת דרכי ייצוג מבוכיות, שבהן כוסו סוף הסיפור ותחילתו באובך סמיך . התזה הזאת מצדיקה את המשך העיסוק הספרותי הנדמה כפייתי בסיפורי העקירה, ההרג, האובדן . לכן הגיבור, אדם דנון, מתעמת שוב ושוב עם הסצנה הבראשיתית של הולדתו וינקותו כאסופי, זיכרון החוזר לאורך הטרילוגיה בריבוי גרסאות כפצע שלא מגליד . העבר החוזר כפתולוגיה בהווה מסמל גם את המחזוריות המדממת שבתוכה חיים הישראלים והפלסטינים, ובה קשה להבח...
אל הספר