הטבע כובש את האדם

7 דצמבר 4202כסלו תשפ״ה גיליון 61מעלה אומן . המבנה המשונה מואר בצהוב מסנוור מן האור הדועך של שמי המערב, ומתבלט על רקע הכחול לילך החלק של החוף השטוח" ) עמ' 118 ( . השפה שלה, כמו התודעה, עוברת תהליך הפשטה ככל שהזמן נמשך . התיאורים על אודות המוחשי הולכים ומתמעטים לטובת רשמים שמתערבבים בהם הטבע החיצוני והפנימי . בואה של החשכה הגדולה היא נקודת תפנית במסע : "בלב המוות והאיבּוּן האינסופיים של כל מה שיש לו גוף, התודעה הערנית מתחילה לאט ללכת בדרכיה שלה . ככל שליל החורף מתמשך, מופיע לנגד העין הפנימית אור בהיר מוזר, חזק ותכוף יותר ויותר" ) עמ' 162 ( . האפשרות לתעד את החוץ מוגבלת אך כריסטיאנה ממשיכה לתעד את הפְּנִים, את התנועה של הנפש, כשהמוחשיות הולכת ומיטשטשת . קרל, הצייד שחי איתם בבקתה, אומר בוקר אחד : "יכול להיות שאנחנו כבר מזמן לא נורמלים ] . . [ אנחנו הרי לא יכולים לשפוט בעצמנו, כי אנחנו רגילים כל כך אחד לשני" ) עמ' 163 ( . ואכן, ברגעים מסוימים יש חשש שהיא עלולה להפוך למוכת ירח, שהנפש עשויה להתנתק מהתודעה ולרחף בחלל הקוטב יחד עם רוחות רפאים רבות שצללו לחשכת הקוטב ואיבדו את דעתן או את חייהן . ג...  אל הספר