"אבל סבא, אפשר לומר שאני ראש ישיבה לקולנוע בירושלים" מדרש על סיפור על סב ונכד

13 ספטמבר 4202אלול תשפ״ד גיליון 51מעלה הנך רואה רק באספקלריית-הסרטים, כאילו כל העולם לא נברא אלא בשביל זה" ) עמ' 336 ( , גוער הסב, "אכן, נכדי היקר, ליבי, ליבי עליך, שהנך מבלה שנותיך הטובות והיפות ביותר בדברי-הבל, שאין בהם מועיל אפילו מבחינה כלכלית" . במכתב עוקב, מתנצל הסב על הנוסח "החריף והפסקני יותר מדי" ) עמ' 338 ( , והנכד מצדו מודה במכתב אחר ש "לא חשבתי עליך . לא חשבתי עד כמה הדהדה באוזניך האזעקה במלחמת יום כיפור וטלטלה את נשמתך ואת כל עשייתך" . אם צריך לגזור משל על המציאות הישראלית מתוך ההתכתבות הזאת, אפשר למצוא אותו בדברי הסב שמודה בפשטות : "כשם שאני רחוק מעולמך, [ . . . ] הרי גם אתה רחוק מעולמי, ורואה אותם הדברים באור אחר לגמרי" ) עמ' 338 ( . בצוואתו מזכיר הרב הלר לצאצאיו לצלצל ולהודיע על מותו למי שנתן שכר בידו שיגיד עליו קדיש, ואף מפציר בהם להתחייב לקיים בכל זאת איזו מצווה ולהחזיק בביתם קופת צדקה של מוסד תורני . רוב הצוואה מוקדשת לחלוקת ספרי הקודש הקרובים אליו כל כך . בהם הגה יומם ולילה . אך גם הרב הלר יודע שבמקרה הטוב יונחו אחר כבוד בספריות הסלון של בנותיו, נכדיו ונכדותיו כאבן ...  אל הספר