27 יוני 4202סיוון תשפ״ד גיליון 41מעלה מרוב מסר, ומהי אותה וירטואוזיות שאינה מידרדרת לקיטש מרוב יופי ? נדמה לי שכל הקווים האלה נפגשים באותה נקודה שכבר ציינתי בהתחלה : הכמיהה האנושית לחופש, לחירות אישית ופוליטית הנובעת מחמלה ומאהבת אדם . היא-היא אותו שאר רוח שמבדיל בין יצירה אנושית ליצירה לא אנושית, בין אם במשמעות של בינה מלאכותית או במשמעות של יצירה חסרת עמוד שדרה מוסרי, אדישה למכאובי האדם ולתפיסות ההומניסטיות . יתר על כן, כל ניסיון להישאר בצד, להרכין ראש, להסתתר עד יעבור הזעם בתירוץ של "אמנות למען אמנות" או "עבודה למען הנצח" מצמצם את היצירה לאוסף של קישוטיםֿאפילו לא לפרחים על ספל חרסינה, אלא לפרח אחד יותר מדי, זה שהופך את הספל ממעודן לקיטשי ומשימושי למיותר . באופן פרדוקסלי, אמנות שמתעלמת מהכמיהה לחופש ולצדק המגולמים ביופי מתרחקת מתפקידה לפעול למען האמנות והנצח, מפני שהיא מפסיקה לבטא את שאיפתו הנצחית של האדם . והרי אפילו ביופי הפשוט והשימושי ביותר יש אמירה . אתן דוגמה קיצונית : כשחברינו הנוצרים מקשטים עץ חג מולד ומאירים את עריהם בשלל אורות צבעוניים, הם לא סתם הופכים את המרחב הציבורי והפ...
אל הספר