הערה על שירה, שוויון נפש ומגניבות

23 יוני 4202סיוון תשפ״ד גיליון 41מעלה או רואה החשבון המסוים בנעליים השחורות האורטופדיות-כאילו-אלגנטיות-אבל-אפשר- ללכת-בהן-כברת-דרך, והוא מחבק שתי גברות מטופחות כאלה עם שיער אדום ותסרוקת מעוצבת מדי, כמו בתערוכת כלבים, שהן גם אולי עורכות דין או רואות חשבון, והן מחזיקות את הספרים החדשים שלהן שהכריכה שלהן מבריקה ובוהקת, וזה שירה, זה אני יודע, זה ראיתי, זה אני מכיר, שירה היא שירה היא שירה, ויש הרבה ממנה, המון, בכל פינה, הנה שירה, הנה עוד שירה והנה שם עוד ועוד והנה עוד אחת . וכולן, כולן מוגזמות, לכולן מאפיינים גרוטסקיים, פרודיים, כאילו מישהו התחפש לשירה בפוריםֿכל מאפיין "שירי" זוהר, בוהק, ובתוך הפנים שלך, שחס וחלילה מישהו לא יטעה לחשוב שזה משהו אחר, וככה הולכות כל השירות האלה עם שלט ענק על המצח : "אני שירה ! ! ! " . אבל איפה השירים הטובים ? מתחבאים מאחורה כנראה, או שאולי הם פשוט לא אוהבים להצטלם, או לא צריכים בכלל, לא צריכים את התמונה עם עורך הדין והתסרוקת . וזה הרי כל העניין, ה"לא צריך" . כי מי שממש צריך, לא בא לי לתת לו . מי שמתחנן לתשומת לב לרוב יבליט את המאפיינים הגנריים, הבסיסיים ביותר,...  אל הספר