על חשיבותו של צירוף מקרים ראוי לשמו

9 יוני 4202סיוון תשפ״ד גיליון 41מעלה הסיבה השלישית לחשיבותם של צירופי מקרים בפתיחת סיפור ובכלל היא היותם פלטפורמה מצוינת לחשיפת המטאפיזיקה של הטקסט, להעמדת העקרונות הבסיסיים של היקום שבתוכו הוא קורם עור וגידים ; האם מדובר ביקום דטרמיניסטי למשל, או כאוטי, או אבסורדי ( כלומר גם וגם ) ; מי שולט בו ? הגורל, האלים, האבולוציה, חוקי הטבע, או סובייקט מוחלט אחר כלשהו, שיכול להיות מחבר ערמומי וראוותן כמו נבוקוב שאוהב להראות שהוא בשליטה על הדמויות והקוראים כאחד, או מחבר ערמומי לא פחות כמו מקארתי, צנוע, נחבא אל הכלים ? האם יש קשר בעולם הסיפור בין סיבה לתוצאה, בין שכר לעונש, או שחל ביניהן נתק, שיבוש, זיקה שאין לפענחה עד הסוף ? האם היא ריאליסטית, יצוקה בתבנית עולמנו, או פנטסטית, או בכלל ספרותית ( כמו בפרוזה פוסט-מודרניסטית ) ? כדי להדגים כיצד מטאפיזיקה של רומן נבנית מתוך אירוע מקרי, אפנה דווקא לסצנה שולית לחלוטין ברומן, חסרת ערך עלילתי במכוון, המופיעה די בתחילתו . בסצנה עוצר אנטון צ'יגר, הרוצח השכיר שדולק אחר מוס ומזוודת הכסף, בתחנת דלק נידחת ושוממה . הלה ממלא את המיכל וקונה פיצוחים וכבר עומד להמשיך...  אל הספר