יוני 4202סיוון תשפ״ד גיליון 41מעלה 6 השגרתית נאמר כי לפנינו מישהו, אישיות מובחנת, שכותב על גשם . הוא מביט בגשם מבחוץ ומתאר אותו במילים זרות למי הגשם . בדרך תיאור זו יש לפנינו שני דברים מובחנים אדם ומים . המילים, לפי מחשבה זו, מחברות שני דברים שונים, והן בעצמן משהו זר, שונה ֿ מהגוף האנושי הכותב ומהמים הנופלים . אבל הינטון, בעקבות המחשבה הסינית, מציע לנו לתאר את הדברים אחרת : בתהליך ארוך ומורכב עד בלי די, בפינה צדדית ביקום, על כדור הארץ, נוצר ברגע מסוים, ענן . במקביל, ביקום הזה, בתהליך מורכב עד בלי די, שכלל בין השאר התפוצצות כוכבים ( היסודות ההכרחיים לגופנו היו פעם בתוך כוכבים שהתפוצצו ) ואלפי זיווגים ( של הורינו, הורי-הורינו וכן הלאה ) , נוצר גם אדם בעל תודעה פקוחה ומתבוננת : משורר מסוים . המשורר נוצר מתוך היקום באופן דומה לאופן שנוצר הענן, ומילות השיר שהוא כתב נובעות מתוכו ברגע מסוים כמו שגשם יוצא מן הענן . היקום הוליד שני דבריםֿגשם ומשורר . וכשמשורר כותב שיר על גשם, היקום ( בדמות המשורר ) כותב שיר על עצמו ( בדמות הגשם ) . זה פירוש המשפט "שירה היא היקום שֶעֵר לעצמו" : היקום מתעורר לרגע...
אל הספר