מעלה | גיליון 13 | אדר א׳ תשפ"ד | מרץ 2024 | 25 לשבור את גבולות ה״גטו״ של המדע הבדיוני ולהגיע לאן ששום חללית לא הצליחה – אל הפקולטה לספרות . לשם כך היה צורך ביוצרים והיוצרות של “הדור השני של המדע הבדיוני״ . ברוח המהפכנית של שנות השישים והשבעים, הם פרצו את גבולות הסוגה ואתגרו אותה להתמודד עם שאלות חדשות . בשנים האלו נכתבו מדריך הטרמפיסט לגלקסיה ( 1978 ) של דאגלס אדאמס, שהראה שהמוטיבים של המדע הבדיוני יכולים להיות מצע להומור משובח, חולית , המציג את הפוליטיקה המורכבת של התנגשות ציביליזציות, צד שמאל של החושך ( 1969 ) של אורסולה לה-גווין, שבו הקוראים נתקלים בגזעים שמיניותם שונה לחלוטין מזו המוכרת ומאתגר את הקורא מול שאלות של מגדר והבנייה חברתית, עולם הטבעת ( 1971 ) של לארי ניבן, שבו אנחנו נלקחים מעבר לקצה היקום המוכר למדע, או הנובלה האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות ( 1968 ) של פיליפ ק . דיק, השואלת שאלות של זהות ותודעה שמאתגרות אותנו עד היום . משם הייתה יכולה הסוגה להתפתח לכיוונים שונים : לספרות אלטרנטיבית, בועטת ומחוספסת, כמו הסיפורים המופיעים באסופה משקפי שמש כסופים : אנתולוגיה פאנק...
אל הספר