מעלה | גיליון 13 | אדר א׳ תשפ"ד | מרץ 2024 | 21 בפרק שמציב את ההתאבדות כגילומה הבלתי נמנע של השלי לה העצמית . אמרי נתלש מזהותו - הגרמנית ונאלץ לאמץ את יהדותו הצרובה במספר על זרועו . זוהי יהדות בכפייה, המסמלת הן את משאו האישי של "מי שאיבד כל בית ושייכות לנצח״ ( עמ' 64 ) , הן את קריסת "פרויקט העצ מיות המערבי בכללותו" ( עמ' - 65 ) . אמרי מתנודד כעדות חיה וחיוורת לציון מות האדם, ולבגי דת החברה "בזיכרון הממשי ובמ- שמעותו" ( שם ) . - לשיטת אשכנזי, אמרי ניסח "כתב אשמה אדיר" ( עמ' 66 ) . ההרהור בייסוריו, בפרידה הט רגית מעצמיותו כפי שהכיר, בג- דיעה מהמולדת האהובה ובק- מילת אמונתו בכוחן המטאפיזי - של השפה והרוח נעשים לתביעה לצדק ולרפלקציה רדיקלית המו גשים לנאורוֹת שבאומות . - בתוך כך, אשכנזי מטעין את שלילתו העצמית של אמרי ואת קורבנותו בתוכן שמהותו כנות פנימית, חיוניות ופיכחון קר כלפי הקיום . לנוכח עליית פני הרוע מן האוב והלימתו האיומה בתפיסת חיינו ב- 7 באוקטובר, מבהיק אמרי בתביעתו מהקורא ליטול אחריות מוסרית – סיזיפית ומייאשת ככל שתהיה – לשוב ולהכיר ברוע הרדיקלי . אמיר אנגל טען שאמרי ניסח את המוט...
אל הספר