"תֵאַטְרוֹן הוֹוֶה מֻפְרָע" אפוקליפסה עכשיו בשירה הננופואטית של "כֶּלֶב צַעַר" ליובל גלעד

16 | מעלה | גיליון 13 | אדר א׳ תשפ"ד | מרץ 2024 – אכן, זה האדם . מכאן, ☞ העתיד נראה פסימי, כי האדם אינו לומד מטעויות, ובפתח כבר ניצבת שואה נוספת : "לִמְכוֹן ווּהָאן / לְוִירוֹלוֹגְיָה / בִּנְיַן כְּנִיסָה / מִלְּבֵנִים אֲדֻמּוֹת / כְּמוֹ בְּאוֹשְׁוִיץ . " ( עמ' 27 ) . המינימליזם הננופואטי של גלעד ייחודי ועושה שימוש במגוון אמצעים צורניים, ויזואליים והפקתיים . לשם המחשה אציין כמה דומיננטים : העדר כותרות לשירים, טיפוגרפיה צרה, שורות קצרות, חסכנות בסימני פיסוק, מעט שירים בספר הבודד ויבול צנוע של פרסומים ( חמישה ספרים ב- 23 שנים ) . מאפיין רגשי בולט של השיר הננופואטי הוא עוצמה שקטה מתפרצת . הצמצום והדחיסות הפסבדו-אימג'יסטיים של השיר מעצבים מתח דיאלקטי בין איפוק מתפקע לבין התפרצות ושחרור . כך, המבנה השקול-זהיר הוא כלי שירי טעון ומתוח עד סופו שמטרתו לדרוך את בריח הקריאה עד לשחרור נצרה רגשית, או במילותיו של המשורר : "עִנְבַּל פַּעֲמוֹן / מְטֻלְטָל מִצַּד לְצַד / כְּרֹאשׁ עָצִיר . / גַּעַשׁ נָהָר / מִצְטַבֵּר עַל סַף סֶכֶר / שֶׁסּוֹפוֹ לְהִפָּרֵץ / כְּמוֹ מַחְסוֹם" ( עמ' 56 ) . הצמצום יכול להתפ...  אל הספר