לחייך כמו אמריקאית

מעלה | גיליון 13 | אדר א׳ תשפ"ד | מרץ 2024 | 13 פלורוסנט בנויים, בהַעַמָדות של ציידת וניצוד, צייד וניצודה, וכמובן, בנשיות של הגיבורה מול הגבריות של המקצוע ( ושל התחביב ) . הספר מחולק לשישה חלקים, כאשר החלק החמישי הוא פלשבק לשבועות האחרונים של הגיבורה בישראל . היא מתכוננת לעזוב את הארץ לטובת הרילוקיישן, נפרדת ממשפחתה, מחבריה, ומהאקס שלה, שהיחסים איתו היו רעילים . חלק זה חריג לא רק בכרונולוגיה של הסיפור, אלא גם בסגנון, באווירה ובטמפו . במקום אסתטיקת העמימות שמאפיינת את החלקים האחרים, חלק זה שופע הסברים ומסיבה זו הוא נדמה כשתול בדיעבד, או אולי כהחלטה שנבעה מתוך רצון לעבות את הטקסט . יריתי באמריקה היא יצירה אניגמטית, וככזו היא עובדת היטב . הביאורים שבחלק זה של הסיפור מחלישים את הפואטיקה של המהלך השלם . לקראת סוף הספר, חכימי עושה מאמץ לקשור באופן הדוק יותר בין מסעות הציד של הגיבורה באמריקה, לבין שירותה הצבאי בישראל והמשקעים ששירות זה הותיר בה : ״היו רגעים שצעדנו ממש באותו קצב, חוליה של חיילים״ ( עמ׳ 132 ) . הגיבורה, שכבר חוותה בלבול בין חיה לבין אדם בחלק מוקדם יותר של הסיפור – מתבלבלת פעם נ...  אל הספר