מעלה | גיליון 13 | אדר א׳ תשפ"ד | מרץ 2024 | 11 בהצגה ישירה ולא מתחכמת של קונפליקטים והתרתם, מתקיימת במרחב של תרבות פופולרית, כמו צריכה, אופנה וכדומה, ופונה לא לאינטלקט אלא לאיד של הקוראת ( גם אם, במובן מופשט יותר, היא פונה גם לאינטלקט של הקוראת ומחנכת אותה להאמין בעצמה ובטוב, למשל ) . כך, מסחור הסוגה אינו עומד לה לרועץ, אלא מאפשר ויתור מוצהר על יומרות אומנותיות או אסתטיות המקובלות בשדה הספרות, והחלפתן בביטוי ישיר, מיידי ומספק של רגשות דרך נוסחאות מוכרות ( השוו בהקשר זה Eva Illouz, Consuming the Romantic Utopia ) 1997 ( ) . במובן זה, הספרות הרומנטית מנכסת מחדש את שדה הספרות וממצבת אותו ככזה ששייך לכל, ולא רק לצרכני תרבות מתוחכמים . בניגוד להרצוג, הקוראת של הרומן הרומנטי אינה מחפשת מימזיס אמנותי בדמות גיבורים מציאותיים ותיאורים אמינים של המציאות . חוסר שוויון מגדרי, קשיים כלכליים, פגיעות, גסות ואכזבה היא חווה מספיק ביום- יום ( ולעיתים בפרקים הראשונים של הרומן הרומנטי ) . קוראת הרומן הרומנטי פונה לקריאה כדי להתאוורר מהמציאות שבה היא חיה ולקיים בתוכה עולם המותאם לצרכיה . הרומן הרומנטי הוא...
אל הספר