26 | מעלה | גיליון 12 | כסלו תשפ"ד | דצמבר 2023 דמת של חיינו, מאחר שהוא בלתי אפשרי לניהול ומסתורי, בדומה למוות . לכן התרבות המ ערבית מתייחסת אל כאב, שברון - לב וצער – כולם תוצרי לוואי של אבל – כ״בעיות״ שאפשר וצריך להפטר מהן, בדיוק כפי שאפשר וצריך להפטר מגסיסה וממוות . ובינתיים, עד שתרבותנו המתוח כמת ועתירת הטכנולוגיה תצליח - להיפטר מן השתיים, היא בוח רת להתכחש אליהן דרך הסרת - מבטה מן המוות ומן הגסיסה וגם מן האבל על כל מה שמת . הספר עושה את המהלך ההפוך ; הוא מעלה על נס את האופק הרגשי והמחשבתי שנפתח בפנינו בעקבות התבוננותנו במ וות, והוא מתייחס לשינוי שחל - בחוש הראייה שלנו שמוביל לי צירת משמעות לחיים : ״אתם מו- כנים לראות את המתים שלכם, - ואז, ברגע שאתם עושים זאת, זה יכול לשנות את האופן שבו אתם מבינים את חייכם . המוות משנה את העיניים שלכם, ואז משנה את מה שאתם רואים, ובד רך זו המוות שלכם מתחיל קודם - כול בחוש הראייה שלכם . המוות שלכם משנה את משמעות חייכם . [ … ] בשביל מה כדאי לחיות ובש ביל מה כדאי למות . המוות משנה - את משמעות החיים אם אתם מו כנים שזה יהיה כך, ככלל, ורק אם - אתם מוכנים ל...
אל הספר