מעלה | גיליון 12 | כסלו תשפ"ד | דצמבר 2023 | 17 ☞ בשאלה, נושמת נשימות מהירות . כשהגיע החורף, היית מדלג במהירות לסוף הסיפור . נאנח . דוחס פנימה . ‘המקום שאליו הועברנו,׳ היית מקצר, ‘היה ממש ליד החזית . היה קשה . מאוד . ׳ את הקור, את הרעב, ואת עבודת הפרך בבניית הביצורים נגד טנקים לא היה מקום להסביר . במקום זאת תנועת ידך המרימה רק מעט את מכנס רגל ימין להזכיר לי את הצלקת הארוכה מתחת לגרביים האלסטיות השחורות . מהשתיקה הבנתי גם ששום ניסים לא קרו שם, אפילו חוכמתו ועורמתו של גבי לא יכלו לה, לאכזריות, הפעם . ״ ( עמ׳ 104 ) . פישר מציירת את העבר דרך דברי העדות העולים משיחותיה עם האב . הפרגמנטים כתובים כדיאלוג, כחיפוש וכחקירה מתמשכת בין אב ובתו מתוך ניסיון להבין, למצוא מילים כל עוד אפשר . על שאלת הבת בדבר החורף עונה האב בשתיקה . בתו מבחינה בתנועת היד . היא היוצקת את החוויה למילים . דווקא הבת ויכולתה לחוש ולשאת את העדות היא המביאה לפנינו ברגישות אין קץ את הפצע שעדיין מקרין כאב . מילותיה פועלות כחוויה גופנית של ממש, שהיא יוצרת בתחכום צורני, בהעזה הנובעת מכך ש ליאו אינו מצטמצם לתיאור האירועים ההיסטורי...
אל הספר