ארנב־ליצן, או: מסה בעקבות לא ממואר מאת מוטי פוגל

6 | מעלה | גיליון 12 | כסלו תשפ"ד | דצמבר 2023 ובהתמודדות עימו, לפחות ☞ לא במובן המקובל והלינארי . הפרטים אינם מופיעים לפנינו כסיפור מעשה נהיר . נראה שסוג כזה של כתיבה זר לפוגל, חוטא עמוקות לכוונתו . מבחינתו כל ניסיון לטוות “עלילה״ מחייו של אחיו, ובעיקר ממותו, עלול לגרום לעיוות קשה, ביותר ממובן אחד : “אני רוצה להציל את הזיכרון של אודי מפני ההתרגלות והמאוזכר . האם זה אפשרי ? האם אפשר לפעול באמצעות השפה נגד השפה ? [ . . . ] אני מחפש אסטרטגיות של כתיבה על אובדן שלא תתיימר להפוך את החוסר לבעל משמעות, שלא תהפוך את האדם לאלגוריה, שלא תהפוך את האובדן לסיפור . אני מתעקש לא לתת למוות של אודי משמעות״ ( עמ׳ 141 – 143 ) . אם כך, שואל פוגל, איך בכל זאת אפשר לכתוב על חוסר ? פוגל ביקש לשתף אותנו ברושם שהותירו עליו חייו ואובדנו של אחיו, כלומר לחוש “בעקבות״ ( עמ׳ 12 ) שהותירו בו . באופן דומה, גם הקריאה היא פעולה שבה מטביע הקורא עקבות במילים שכתב מישהו אחר . הפרשנות היא הרגע שבו הטקסט נכתב מחדש בידי הקורא, מתעצב על פי צעדיו . הרי עד שהקורא המסוים לא הניח את עיניו על הטקסט משמעותו הייתה ערטילאית ופתוחה ....  אל הספר