20 | מעלה | גיליון 11 | אלול תשפ"ג | ספטמבר 2023 הכי ראשיתית ושניונית ☞ והלאה לאינסוף – היא ומראותיה המשיבות לה כמו מחול אדוות הדדיות – כמו דומינו, וזו תנועה וזה חיים וזו אנושות, אחרת מה ? אבל אני גם לא-מובך בה במידה . זו פעולה של חיים, אלו הם חיים . מי שלא שם יחשוב שמדובר בהתחכמות, באיזו קריצת שקר . וזה גודל טרגדיה ; הנתון בזירה זו יודע מעומק עומק נפשו מהות ועוצם זירה זו . ושאינו בזירה זו יחשוב שזה רק שעשוע . ואף הנתון בזירה זו בעת שלא ניתן בה תיעלם היא ממנו לחלוטין . בהתחלה חשבתי שתיעלם מפני הטראומה, אבל בהחלט נראה שמפני האוצר . כן, האוצר . ופה יאמר איש הסדר : הרי כרונולוגית יודע אתה שטראומה קדמה, אבל, לא, לא יודע אני . הפוך ממש . הזירה הזו לכאורה היא טרגית, היא שורפת, היא בולעת, היא טראומטית . מהותה היא טראומה . אבל הסיבה שזירה זו תיעלם לחלוטין ( כשהיא איננה ) אינה בגלל זה, אינה בגלל הרצון לנוח, להתנתק . אלא האוצר הוא זה שגורם לזירה זו להיעלם, האוצר הגדול החריף והעז הטמון בה, מה שהוא שורש לאמנות, ליצירה ולתנועת אנוש בכלל . הטראומה אכן קדמה כרונולוגית, אז מה ? גם הרקב קדם ליש . ככה ז...
אל הספר