מעלה | גיליון 10 | סיון תשפ"ג | יוני 2023 | 29 חוויה זו, הנובעת מהשעבוד למגוון אוטוריטות – מהכפיפות אל חוק הכבידה – ועד חובת הטִלְפּוּן אל סבתא, משמשת מסד למצב קיומי חלופי : שטח הפקר אקזיסטנציאלי- ספרותי, "בלי סוציולוגיה, ביולוגיה [ . . . ] הוויה אחת שהיא אני-לוגיה״ ( עמ' 7 ) . קיומו של שטח זה תלוי במאבק תמידי להתרת כבלי המ שולש הפרדיגמתי – חֶבְרָה-מרחב-- זמן – שבתחומיו התרגלה הנפש לתפוס עצמה, ובשחרורה אל קוס מוס גשמי ורוחני . מהלך זה מעוצב,- בין היתר, באמצעות רטוריקה וסג נון מתיילדים ומשחקיים . זהו מסע- בין תחנות חיים המגחיך אותן כנ דבכים מכוננים, מטעים את הכזב- שבהן ומעמת אותן כנגד הכמיהה הקמאית להפקרות טוטאלית . בראשית המסע, כרמלי מתאר כיצד הלילות זרועי הכוכבים חוש פים בפניו מנעד בלתי נתפס, "אחו- זה רחבת ידיים" ( עמ' 15 ) שבה- נערך עבורו סיור בטרקלין, בחדרי השינה והאורחים, ואילו כשמפצי עה השמש "פתאום משתנה הנימה- [ . . . ] ואומרים לי : ואתה ישן שם . ושוב מצביעים על כדור הארץ" ( עמ' 15 ) . רצונו העז להיחלץ ממרקם החיים המקורקע ( "שמי שהו יעשה לי סולם גנבים לחלל",- עמ' 69 ) והארעי ( "ל...
אל הספר