26 | מעלה | גיליון 9 |אדר תשפ"ג | מרץ 2023 שוררת עוברת בהם וכותבת אותם הם ניתקים מהמרחב הפיזי, ונמלאים בעולמה הפנימי, התרבו תי והספרותי . השמש שמעל הצ- טלבות הכבישים בצומת עזריאלי- הופכת להליוס, אישה העומדת על אי תנועה בצומת אבן גבי רול מתוארת כ״רקדנית פורצלן- פלאית ! ״, מחוסר בית הוא ״אוד- אדם״, והשמים, כאמור, נצבעים באוונגרד רוסי . עצם הקיום, השוטטות בעולם, ההתבוננות בו, הוא מעשה של התרחבות עבור קוגן, של הר צון להיות יותר מ-, לצאת מתוך- ה-, להוסיף ל- . בשיר הנושא של הספר, ״מחלת יבשה״ ( שהוא גם השיר המסיים אותו, ועל מכן מהווה מעין מוטו, או לפחות סי פור מסגרת ) , כותבת קוגן : ״הַיַּבָּ- שָׁה צָרָה-צָרָה / הַיָּם רָחָב-רָחָב / - הַיַּבָּשָׁה – פִּסָּה גְּזוּרָה / הַיָּם – אָרִיג מֻזְהָב / הַיָּם יוֹדֵעַלֶאֱהֹב, / גַּם אִם בְּיָד קָשָׁה . / אָז אֵיךְ זֶה שֶׁחַיַּי הֵם רֹב / הַזְּמַן בַּיַּבָּשָׁה ? ״ ( עמ׳ 159 ) . זהו שיר המביע שאיפה להתקיים מעבר לעובדות המציאות הפשו טות ומעבר לגבולות גיאוגרפיים- ומנטליים, ולחיות, במקום זאת, בגבולות הרחבים יותר של הד מיון, של התרבות ושל הרוח . - כל דבר ה...
אל הספר