האימה שבאימהוּת – שאי אפשר דבר לומר עליה

מעלה | גיליון 7 | תשרי תשפ"ג | ספטמבר 2022 | 21 מתחת / מערף עד עקב באמת קו רשת את התנועה, ובטנת / המעיל - הפוכה וקרועה, אני רואה / ובמ קום רק אמרתי : מזל טוב, מזל טוב - / איך קוראים לילדה ? " ( עמ' 45 ) . מתוך השיר הזה, וגם מאחרים בספר, אני למד שלא קל לדבר על האימה שבאימהות, על הלי לות חסרי השינה הנקרעים מרוב - בכי התינוקת, בכי מתארך, קורע לב, שאין להרגיעו, ועל הדחפים האלימים המתעוררים באם המות שת, המיוצגים בשיר על ידי אותה - "זאבה האורבת בקצות הסבלנות" . הבחירה של שנר בדימוי הזאבה היא בחירה מעניינת . מצד אחד, יש כאן את האם האולטימטיבית – הזאבה הקפיטולינית שהניקה את רמוס ורומולוס, זוג התאומים שגדלו להיות מייסדי רומא . הזא בה הזו היא מעין אם גדולה, אמא - של עם שלם . מצד שני, נרמזת כאן זאבה אחרת, היא הזאב של כיפה אדומה בהיפוך מגדרי . שכן, הזאב שטרף את כיפה אדומה וס בתה, הוא בעצם זאב נשי, זאב - בהריון . הוא מחזיק אותן חיות בתוך בטנו, והן נולדו ממנו חזרה, במעין ניתוח קיסרי קטלני שביצע בו הצייד . לא במקרה נוצרה אצלי אסו ציאציה לסיפורי האחים גרים, על - כל האכזריות הקדמונית שחבויה בהם . בין א...  אל הספר