26 | מעלה | גיליון 5 | אדר ב׳ תשפ"ב | מרץ 2022 היא חלק מהותי מהיציאה ☞ למסע . הניכור של המחברת מע צמה, שמתבטא בשימוש בגוף - שלישי, וההפיכה שלה ל"חולה", הם לא רק מהלכים של צמצום ; יש בהם גם אלמנט של הרחבה . בזכותם הסיפור הופך כללי יותר : כזה שמספר מה זה להיות חולה ואיך אנחנו מספרים לעצמנו מה זה להיות חולה . בזכות ההרחבה הזו הספר חורג מגבולות הממואר ומעורר בי עניין : קראתי בו כמו שקוראים במדריך תיירים ; מנסה ללמוד דרכו על "ממלכת החו לים" . ובמקום לעקוב אחר המל- צות לבתי מלון, עקבתי אחר מט- פורות . - הספר מכיל די הרבה מטפו רות למחלה : כלא שבו הרופאים - והאחיות משמשים כסוהרים ; חזרה אל הילדות ; החולה כתלמי דה צייתנית : "יגידו לה מה לעשות - והיא תעשה בהצטיינות [ . . . ] היא תלמד איך להתל בבחילות ותמצא טריקים איך להקיא פחות ולהימנע מהפצעים בפה . היא תהיה מסור טנת מצטיינת" ( עמ' 26 ) . לרגעים - נדמה שהמחלה היא בעצם חופשה – קשה וכפויה – מכל מה שהיא חייבת לעשות . ובעיקר, חופשה מאשמה . עכשיו היא פטורה מל פרנס, לטפל במטופלים או ללמד - סטודנטים, ו"גופה הדרוך כהרגלו מול משימות החיים מתחיל להר פות" ...
אל הספר