16 | מעלה | גיליון 5 | אדר ב׳ תשפ"ב | מרץ 2022 פאתוס נמוך, שפת יום-יום, ☞ שימוש מוגבר בהומור, המרת עמדת המשורר הנביא בעמדה של גיבור תרבות ועוד . מבחינתם הננופואטי הוא ניסיון גמילה תראפויטי מתמשך ממסורת היררכית דכאנית, שמקרב את השירה להמונים על- ידי קירוב השירה לדיבור היומיומי שמצמצם את ההזרה של הדיבור . קרינג׳ עשוי להיות קריטריון לשיפוט אסתטי כי הוא יחסי ותלוי- הקשר . לדוגמה, הסגנון המנייריסטי באומנות הרנסנס, שהתאפיין בגוזמה, עיוות ומלאכותיות, הביא לידי קרינג׳ אצל מבקריו המאוחרים ; מה שהעניק לטעם רע את שמו הנרדף – מנייריזם . ראוי לציין שהמנייריסטים עצמם לא ראו פגם באומנותם . כלומר חוויית הקרינג׳ באומנות ובספרות נעה באופן מידתי, ככל שיפוט אסתטי, בין קוטב סובייקטיבי לאובייקטיבי . מכך עולה שיחסי השירה והקרינג׳ אינם שונים מפרקטיקות אחרות של שגב אומנותי – למשל אופרה, בלט ותיאטרון, אשר טמונות בהן יסודות קרינג׳יים ולכן הן מאמצות לעיתים אסטרטגיות פופולריות . למעשה, הזיקה העכשווית בין שירה לקרינג׳ צצה לנגד עיניי בהקשר של שיפוט אסתטי . זה קרה נוכח שטף ההכתרות העצמיות של משוררים חובבים ברשתות החב...
אל הספר