] 156 [ מצ׳רלי עד שולי : הקולנוע העממי והמצאת הישראליות את אביו והעוזרת באמצע משגל . הילד חוזר למיטה והולך לישון . יום למחרת הוא בא לאבא שלו בשמחה ואומר לו : ״אבא, הבנתי מה שאמרת לי אתמול על מה זה קפיטליזם״ . מה הבנת ? מופתע האב . ״ככה״, עונה לו הבן : ״העם מסתובב מבולבל וחסר אונים תוך כדי שהקפיטליסטים ׳דופקים׳ את מעמד הפועלים . בינתיים הממשלה ישנה ולא עושה דבר בעניין, והעתיד . . . קקי״ . מעבר לפאנצ׳ליין הגס הנחוץ לכל בדיחה ארגנטינאית שמכבדת את עצמה, תמיד אהבתי את הבדיחה בשל האופן שבו היא מציגה את החברה כהמשך ישיר של מבנה המשפחה, והמשפחה כשיקוף של החברה הקפיטליסטית והפטריארכלית . סוציולוגים ראו לאורך ההיסטוריה קשר בין מבנה המשפחה הבורגנית הפטריארכלית לבין צורת השלטון והמבנה הכלכלי של החברה בה מתקיימת המשפחה . הבדיחה הארגנטינאית מצביעה על חברה שכזו, ומדברת על כך שהן המשפחה והן השיטה הכלכלית שמתַחזקת אותה הולכות ונעשות מסואבות יותר ויותר . אני אוהב לחשוב שהסצנה הזאת של אב שמנסה להסביר לבנו את המבנה הכלכלי מצביעה גם על כך שהמשפחה מתפקדת כמערכת חִבְרוּת עבור כל ילד, וגם ללא ההסברים המפורטים...
אל הספר