ערב החורבן 260 לאחר מכן בא דור של מהפכנים יהודים שלעגו ובזו לצמים, למתענים, למסתגפים, למי שניהלו מאבק באמצעות הקיבה . לא את עצמנו יש לענות אלא את המענים ! לא את הקיבה של עצמנו יש לצמק אלא את קיבת התוקפים ! ומה אנו רואים עכשיו ? סטודנטים יהודים מוכים, מדממים, מבוזים, מגורשים, מנודים, עונדים טלאי צהוב על הגב — הם צמים ! כן, מתאספים במועדון, כפי שסבינו התאספו בבתי המדרש, ושובתים רעב ! צמים ! לא מתפללים אלא נושאים דרשות ! לא בוכים ומקוננים אלא נשבעים שאחרי הצום יתחילו במאבק . אחרי הצום ! אחרי שיעייפו ויחלישו את האויב על- ידי הקיבה הריקה של עצמם, לאחר שיחזקו את ליבותיהם של הנאבקים על-ידי תענית ציבור, יצאו למאבק . והם מרוצים מעצמם וטופחים על בטניהם מרוב סיפוק וקוראים לזה "מאבק הרואי" . בשום אופן אין בכוונתי לגרוע מערך גבורתם של הסטודנטים היהודים בפולין . אבל עלי לומר שאינני מבין מה מתרחש סביבי . בימינו השתמשו במושגים האלה לשיטות מאבק שונות לגמרי . אכן, הזמנים משתנים ! בעבר היו הסטודנטים הלא-יהודים מובילי התנועה המהפכנית ; היום הם מובילי הפוגרומים . בעבר עלו הסטודנטים הלא-יהודים על בריקדות למ...
אל הספר