ערב החורבן 248 מתחיל גוי אחד לצעוק : "יהודים, תעצרו . אף אחד לא מרביץ . לא קרה כלום . לא קרה כלום", ובצחוק ידידותי אמיתי הוא מסביר ששני שיכורים התחילו להתקוטט, והיהודים בורחים . אני חייב להודות שקינאתי מאוד בגוי הפשוט הזה, בשלוות הנפש שלו, בביטחון שלו . בגן סַסקי רגוע, שקט . רק לעיתים רחוקות רואים יהודי שעובר בריצה, כן בריצה . בעבר בשעה הזאת היו שם תמיד מאות אם לא אלפי יהודים . נשים עם ילדים, יהודים זקנים, זוגות אוהבים, מחוסרי עבודה, סתם בטלנים, מטיילים ועוברים ושבים . עכשיו אין שם יהודים . אמהות מזהירות את ילדיהן לבל ילכו לגן סַסקי . מבוגרים מאריכים את דרכם, עוקפים אותו ובלבד שלא להיכנס לפארק שבעבר היה אהוב עליהם כל כך, הפארק שבלב רבים קשור לזיכרונות אישיים מתוקים או לזיכרונות של אידיאולוגיות מהפכניות . במשך שבועיים הרביצו שם מכות רבות ליהודים ולכן אף שעכשיו כמעט לגמרי שקט שם, האוכלוסייה היהודית אינה יכולה להירגע . למחרת בבוקר מתקיימת אספה בחצר בתי המלאכה הפולניים . התאספו כאן בין 7,000 ל- 8,000 פועלים . 90 אחוזים פולנים . הנואמים, 200 נותנים סקירה על התוהוחברי המפלגה זדָנוֹבסקי וניֶד...
אל הספר