מחאות נגד הפוגרומים 22 ביולי 1936; 15 באוקטובר 1937

ערב החורבן 226 ופתאום — היהודים מוחים ! היהודים סוגרים את בתי העסק ! יהודים — צעירים ומבוגרים, רדיקלים ודתיים, שמאליים וימניים, כולם כאחד מכריזים שהם לא יאפשרו שיטבחו אותם כצאן, שהם יתנגדו, שהם יגנו בגופם על נשותיהם וילדיהם, שהם יגנו בכל האמצעים על כל העמדות שלהם, שהם יאחזו בשיניהם בכל מקום עבודה של יהודי, שאיש לא יפחיד אותם, שאיש לא יגרום להם להתייאש, שייאבקו נגד כל אנטישמיות גם אם תבוא מן הדרגים הגבוהים ביותר, גם אם הדבר יהיה מוסווה ככל שיהיה, גם אם יהיה עטוף בצמר הגפן הרך ביותר ! נראָה שככל שהענן האנטישמי יהיה סמיך יותר כך יהיו היהודים מדוכאים יותר, וכך תלך ותגבר אדישותם של יהודי פולין . על כך סמכו לא רק המפלגות ורסיסי המפלגות האנטישמיות אלא גם הזרמים שטענו שהם אינם אנטישמיים, שהם מתנגדים לפוגרומים, אבל שחייבים להתחשב במצבם העגום של האיכרים הפולנים שנדחקים ונדחפים להגיע העירה . התברר שהרדיפות והפוגרומים לא זו בלבד שאינם מדכאים את רוח היהודים, אלא אדרבה, הם מלכדים אותם, מאחדים את כל השכבות, את כל הקבוצות ; אינם משפילים אלא מחזקים את הרוח ואת הרצון להיאבק . מובן שזה לא היה יכול להתרחש...  אל הספר
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה