ערב החורבן 182 הנאשמים . עליהם, על היהודים, עלולים באמת לגזור עונש חמור . אף מילה אחת לא נאמרה על כך שהם נאלצו להתגונן, להישמר מפני המון חייתי, מוסת, שכבר שדד והִכה והיה מוכן גם לרצוח . מובן שקשה לקבוע בוודאות מתי יש לאדם הזכות להתגונן באמצעים החריפים ביותר . האם מיד בהתחלה, כשמתנפלים עליו, כשעדיין יש לו כוח ואפשרות להינצל מן התוקפים הפראיים, או שמא רק כשהוא כבר שוכב פצוע ומדמם ואינו מסוגל לזוז ? האם רק אז יש לו רשות לקחת אקדח לידו ? צוות החקירה היה צריך ללבן את השאלה הזאת ולהתמודד איתה . היה עליהם לקבוע אם מעט הצעירים היהודים ירו כשהפוגרום כבר היה בעיצומו או שמא לפני שהוא התחיל . למעשה, לא חשוב אם הפוגרומצ'יקים רצחו את בני משפחת מינקוֹבסקי לפני היריות או אחריהן . הפוגרומצ'יקים היו רוצחים בכל מקרה, ואם לא את משפחת מינקוֹבסקי, אזי את מישהו אחר . כתב האישום עצמו קובע שהפוגרומצ'יקים חשו שובע כשהריחו ריח דם יהודי, כשראו את גופותיהם של בני משפחת מינקוֹבסקי, שלא היה אפשר אפילו לזהותן מתבוססות בדמן . אם כן, כיצד כתב האישום מתייחס להתרחשויות בפְּשיטיק ? הוא פותח וקובע שכמה איכרים התנגדו לפעולו...
אל הספר