ערב החורבן 158 מנות האוכל שנשלחו להם מאזור קיֶלצֶה : "מנת לחם, חמש חתיכות [ בשר ] חזיר, כוס קקאו, האכלנים הקטנים התנפלו על זה כמו כלבים מורעבים . המורה מתנצלת שאי-אפשר לצפות מילדים רעבים לנימוסים" . 140 אנשים כפי שנמסר, הרי בביצות בפּוֹלֶסיה כבר פרצה מגפת טיפוס . פשוט מתנפחים מרעב . את העובדות האלה אפשר לתאר על גבי מאות עמודים ולא רק בנוגע לאוכלוסיות הכפרים אלא גם בנוגע לתושבים המובטלים של הערים . אומנם אומרים בעברית "צרת רבים חצי נחמה" . מבחינה פוליטית היה אפשר לצפות שהאדם הרעב הלא-יהודי יושיט סוף-סוף את ידו לאדם הרעב היהודי . היה אפשר לצפות שהם יעשו "יד אחת" וחזית אחת ויגאלו את העולם מרעב ומעבדות . אך בכל זאת יש משהו בהתאבדויות של היהודים שבגללו הן שונות , שכן אפשר לקבוע בקלות שהמתאבדים היהודים אינם אנשים שכבר רעבים אלא אנשים שמפחדים מן הרעב 141 הם אנשים שכבר התעייפו לא מן הרעב הממושך אלא מן העתיד לבוא ; המאבק באותו שֵד הדוחף אותם לשאול, הגוזל מפיהם את פרוסת הלחם האחרונה, המתיש אותם נפשית במשך זמן רב כל כך עד שלא נותרו בהם כוחות נפש והם נופלים טרף למחשבות אפלות ולרוחות רפאים בוגדניות...
אל הספר