ערב החורבן 130 לפגוע בראשו של יהודי, ולכל יהודי יש יסוד לחשוש שמא הוא היהודי ה- ,1,000 היהודי שבראשו ייבקע החור . לכן, אין תמה שכולם עצבניים, כולם רוגזים, כולם מהלכים דרוכים, כולם נזהרים ומוכנים לברוח בכל רגע של מהומה ברחוב או אולי ההפך, להתנפל על כל גוי שאמר ליהודי איזו מילה גסה או רק עשה פרצוף חמוץ . שהיתי בפולין כמה שבועות וחשתי בעצבנות הזאת, בחוסר השקט הזה, בקרב האוכלוסייה היהודית . כשמתעורר מעט רעש ברחוב, יהודים רבים — גברים, נשים וילדים — רצים להסתתר בחצרות . ובו בזמן יהודים אחרים, צעירים, פועלים, סבלים, ספורטאים, רצים לעבר מקור הרעש כדי להגן על אחיהם המוכים, ללמד לקח את החוליגנים כדי שלא יתחשק להם יותר, כדי לנקום בפוגרומצ'יקים . ומפֶּה לפֶה, מאוזן לאוזן, מצטלצלות המילים הנוראות : "מרביצים ליהודים ! מרביצים ליהודים ! " בכל מקום ומקום — בבית, בחשמלית, במערכות העיתונים, באספות, בבתי הקפה ובמסעדות — יש בשבועות האחרונים רק נושא אחד : מרביצים ! את פלוני אלמוני פצעו . במקום הזה והזה רצחו יהודי . ברחוב מסוים אי- אפשר לצאת מן הבית אחרי שמונה בערב מפני שהחוליגנים מכים בגלוי ובלי רחמים יהו...
אל הספר