יומנה של לָאוּרָ הנכתב לאחר מותו של נינוֹ ב־22 באוקטובר 1944

עוד שחר קודר 364 מלא אחד, כי נתת לי להישען על זרועך, כי סיפרת לי על האידיאלים שלך, על דברים טהורים, על דברים נעלים ; כי אמרת לי שאני יפה, שאני יקרה, שאתה אוהב אותי כל כך ! ולא התעצבתי בגלל המחסור כי איתך תמיד יכולתי להמשיך ללכת ולקוות לבנות שוב מחדש . עכשיו כל זה איננו עוד . ב- 10 בחודש חלית בדלקת גרון — שישה ימים של כאב גרון — אחר כך החום ירד, נעלם ליום שלם . ולאחר מכן עלה שוב בלי כל סימן למחלה אחרת . נאמר לנו : השפעת חזרה . ביום חמישי, 19 בחודש, קפה השׂעורה הכביד על קיבתך . לא אכלת כל היום . ביום שישי מצב הבטן השתפר קצת ושתית מעט מרק, אכלת מעט עוף, מעט פירות . הרופא לא ייחס חשיבות מיוחדת לבחילה . בלילה שבין שישי לשבת הקאה בלתי פוסקת ( ארוחת הערב, הכדור, תה הקמומיל ) . אני חוזרת אל הרופא : "החולשה והשפעת עלולות להתבטא בצורות האלה של דלקת קיבה . מי כלורופורם כדי להפסיק את ההקאה . [ התרופה ] 'קוֹרָמינָה' ( coramina ) כדי לאושש אותך . אמא רואה אותך נחלש . אני מזעיקה רופא, הוא נותן לך זריקה, רואה את הקיא ( שהיה שחור כבר ביום שישי ב- 00 : 12 בצהריים ) , ואומר : שום דבר מיוחד . כעבור שעתיים...  אל הספר
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה