עוד שחר קודר 360 עובדת סוציאלית ברבעים העניים ביותר בגטו של רומא וארגנה מחנות קיץ, תחנות ייעוץ לתכנון המשפחה, מרפאות ופעילות לגיוס כספים . בשנת 1953 קיבלה משרה בשכר גבוה יותר בחברת "אוֹליבֵטי" ( Olivetti ) בתור הממונה על מחלקת הלקוחות המסחריים של מכונת הכתיבה 22 Lettera ועברה לאיוורֵאָה ( Ivrea ) לשנה . לאחר מכן עברה למילנו, מקום מגוריהן של אמהּואחיותיה, ושם גרה עד מותה ב- 1957 בטורינו . דפים אלו הם במידה מסוימת "קול שני" לקולו של נינוֹ, האישור לכך שנישואיהם אכן היו יציבים ומאושרים . המילים והמחשבות שהקדישה לבעלה המנוח ולקשר העז והעמוק ביניהם מרגשות עד מאוד . לָאוּרָה, שלפתע פתאום מצאה את עצמה לבדה, נתקפה ספקות שעד אז קיננו בליבו של נינוֹ, שאחד מהם קשור לעלייה לארץ-ישראל . התלבטותה של לָאוּרָה הייתה קשה . מצד אחד היא ידעה שהבחירה לעלות ארצה תגשים את חלומו של נינוֹותממש רעיון שהתחילו בו יחד, ומצד אחר היא הייתה מודעת למאמץ שיהיה כרוך בהתמודדות לבדה עם שינוי תובעני כל כך . בראש מעייניה עמדה קודם כל השאלה מה יהיה הדבר הטוב ביותר לילדים, ומחשבותיה היו נתונות לקשר איתם, לקושי לנהוג בדרך הראו...
אל הספר