142 אותם ומעניקה את הציורים לנכדים במתנה . כך אני מטיילת לי כשאני מציירת את נופי ישראל, צרפת, ניו זילנד או וייטנם . . . תליתי מעל מיטתי בחדרי את שני הציורים האהובים עלי : נוף של חבל סָבוּאָה המושלג, ומתחם המשק של משפחת מָסוֹנה . כך חלון חדרי במוֹנסֶל, הנראה בציור הזה, משקיף בדיוק אל מיטתי בירושלים . המעגל נסגר . רציתי להעניק לילדי את כל מה שלא זכיתי ליהנות ממנו בילדותי . הייתי לצידם כשרעיותיהם, כלותי שהיו לי כבנות, נפטרו בטרם עת . יעל, אשתו של אבנר, הייתה בת חמישים ושמונה במותה, ואורנה, אשתו של אורי, הייתה בת חמישים ושתיים . ראיתי חובה לעצמי להיות גם עם ילדיהם ולמענם, כדי להעניק להם את כל האהבה והחום שיכולתי . לא יכולתי להחליף את אמהותיהם, אבל הייתי חייבת להיות בחייהם בתפקידי בתור סבתא, להיות זמינה להם, מוכנה לארח אותם בביתי בכל הזדמנות, בהתעורר הצורך . הם כאן בשבילי ואני כאן בשבילם, כמו שאומרים . בכל אחד מהם אני מחפשת ומוצאת פיסה ממני ומהורי, פיסה ממה שנותר מאיתנו . בהם תימצא תמיד תכונה או מגרעת, מזג, צורת התבטאות, דרך לחוות דברים או צורת הליכה ; דמיון פיזי, העדפה לטעמים מסוימים, הבעה...
אל הספר