130 לצרפת וגם ליבשות אחרות . עשיתי דברים מדברים שונים, טיפלתי בשמחה רבה מאוד בנכדי, אך למרות כל אלה, חסר לי עיסוק של ממש . לכן המשכתי בפניותי ליד ושם, ואף ביקשתי מאמי, שעבדה שם, להעביר את בקשותי, אבל העליתי חרס בידי . ואז, סוף-סוף, עם שובי מביקור תיירות עם חברים בארצות-הברית, קיבלתי פנייה טלפונית מיד ושם : "האם את מוכנה לבוא לעבוד ? " למחרת פגשתי את המנהל, והוא הסביר לי שיש כוונה לפתוח מרכז מבקרים . הוא ידע שאני שולטת בכמה שפות ושאני יוצרת קשרים בנקל . כישורַי המקצועיים עוררו בו עניין . למחרת, ב- 5 ביוני ,1995 התחלתי לעבוד ביד ושם . במשך שנים אני מקבלת את פני התיירים ומייעצת להם בעברית, באנגלית, בצרפתית ובגרמנית . אני מקפידה לקבל את פני התיירים הגרמנים כמו את פניהם של אחרים, באותה אדיבות ותודעת שירות אף שאיני מסוגלת נפשית לבקר בגרמניה . איני יכולה . נדרשו דור שני ואף שלישי כדי שיבואו גרמנים לבקר ביד ושם . מעטים הגרמנים בני דורי או מבוגרים ממני שפקדו אז את יד ושם . העובדה שגרמנים באים לבקר בישראל היא צעד גדול . אחרי כל מה שנאמר על היהודים באותה המדינה ואחרי כל מה שעשו להם שם, אני נרגשת ...
אל הספר