116 הייתה שישראל היא שתקפה את שכנותיה הערביות, ולא להפך . בעלי גויס למילואים, ואני, כמו כולם, רצתי למקלט . מיהרנו לאסוף את הילדים מבית הספר, וכל תושבי השכונה נדחקו למקלט בבניין שכן, בצפיפות של איש על רעהו . נשארנו כמה ימים במקלטים . ישנו בהם ויצאנו מתוכם לפרקים רק כדי לרוץ לחפש מזון בדירותינו ולחזור מיד למקלט . המצב היה איום — בגלל הצפיפות הקשה לא יכולנו אפילו להשתרע על הרצפה בלילה כדי לישון . הקרבות התנהלו בקרבת מקום, שמענו את נפילת הפגזים . רדיו טרנזיסטור ורדיו-טלפון דלקו דרך קבע כדי לאפשר לנו לשמוע חדשות, וכך שמענו, ושוב הופתענו, שחיל האוויר של ישראל השמיד בתוך כמה שעות את צי המטוסים של מצרים . חיילינו חצו עד מהרה את קו שביתת הנשק כדי לכבוש את חלקה המזרחי של ירושלים . בכל פעם ששודרו חדשות על ניצחונותינו, נשמעו קריאות שמחה . אני אף זוכרת שבאחת הפעמים נרדם אבנר על כיסא, וקריאות השמחה שלנו העירו אותו במפתיע והוא נפל מכיסאו . אבל תחושת הניצחון הקרֵב לא הפכה את חיינו במרתף לנעימים יותר . בחוץ, למרות הקרבות העזים, חוו חיילינו התרוממות רוח, ואילו אנחנו נותרנו ספונים בחור שלנו . לכן אחרי אר...
אל הספר