פרק שביעי - ברוכה הבאה לישראל!

98 מובן שאני זוכרת את הרגעים שביליתי באיגוד הנוער היהודי ( L’Union de la Jeunesse Juive, UJJ ) . זה לא היה שמו המלא של הארגון, כי היה מדובר בארגון של נוער יהודי קומוניסטי . נהגנו להיפגש בימי ראשון בשעות אחר הצהריים כדי לרקוד או לבקר בקולנוע . גרנו למרגלות גבעת קרוּאָה-רוּס והיה קל לעלות ברכבל למעלה, אל מרכז העיר . תחנת הרכבל הייתה ליד ביתי, ובתוך עשר דקות היינו מגיעים למרכז . עד היום אני זוכרת את הסרט "בתו של חופר הבארות" ( La fille du puisatier ) , שבו שיחקו הכוכבים רֵמוּ ( Raimu ) ופֶרנַנדֶל ( Fernandel ) , ובו צפינו בקולנוע "נורמנדי" בשדרות לָה קרוּאָה-רוּס . מאז צפיתי בו רק עוד פעם אחת, לפני עידן ועידנים, בטלוויזיה . בפגישות ארגון הנוער לא דיברנו על השואה כי לא רצינו לסובב את הסכין בתוך הפצע הפעור . את ישראל הזכרנו לעיתים רחוקות בלבד כי היינו קומוניסטים . לכן גם לא דיברנו בינינו בעברית אלא ביידיש . בארגון הציעו גם קורסים ללימוד יידיש, בעיקר לצעירים שבנו שלא למדו מעולם לדבר בשפה זו או ששכחו . אני לא נזקקתי לשיעורים כי דיברתי יידיש בכל יום עם סבתי . ממילא הייתי עסוקה מדי במטלות בית ה...  אל הספר