72 יחד, אני מחלון חדרי והיא מחלון המטבח, את החיילים מגיחים מן המכונית . הגסטפו ! חשבתי על המשפחות היהודיות מאֶקס-לֶה-בָּן ועל האנשים שהסתירו אותן — כולם נעצרו . התאבנתי, הייתי משותקת מפחד, לא יכולתי לזוז . חשבתי על אמי למטה . אמי, השקועה בחילוץ אפונים מתרמיליהם, נתונה לחסדי הגסטפו ! אותו הרגע נראה לי כנצח, אף שבמציאות קרה האירוע ברגעים מעטים . מבעד לחלוני ראיתי את הגברת מָסוֹנה יוצאת מהבית, מדלגת מעל לגינה, כפופה, ידיה שלובות מאחורי גבה . היא מיהרה אל החיילים הגרמנים כדי למנוע מהם להיכנס לביתה . היא ידעה שאם ימצאו אותנו, את אמי ואותי, זה יהיה סופנו . לא שמעתי מה אמרה אבל שמתי לב להבעה השלווה והטבעית על פניה כשענתה על שאלות הגרמנים . בתום השיחה הם שבו למכוניתם ונסעו משם במהירות שבה הגיעו . עדיין הייתי כממוסמרת למקומי כשהגברת מָסוֹנה עלתה במדרגות במהירות שיא ובאה לספר לי מה קרה . הגרמנים לא באו לחפש אותנו ולא ידעו כלל שאנחנו בתוך הבית . הם חיפשו בחור ששם משפחתו מֵיאן אשר לא התייצב לגיוס לעבודות שירות . באותה העת גויסו הצעירים הצרפתים לעבודת כפייה בגרמניה, אבל היו שסירבו להתייצב או שירדו ...
אל הספר