פרק רביעי - התרגלתי לגלם תפקיד

56 הגברת מָסוֹנה, כצרפתים רבים אחרים, נהגה לכנות את הגרמנים בכינוי הגנאי "בּוֹש" ( les boches ) . בכל משפחה צרפתית היה לפחות בן משפחה אחד שנהרג בידי "הבּוֹש" במלחמת העולם הראשונה . במוֹנסֶל הוקמה כמובן אנדרטה למתים, ועליה שמות כל הנופלים שהיו בני האזור . מספרם היה כה רב ! כל הילדים ילידי שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת ינקו עם חלב אמם את סיפוריהם של החיילים הוותיקים ממלחמת העולם הראשונה . חיינו בינות אותם ותיקי מלחמת העולם הראשונה, שכונו בחיבה 32 הם היו גברים במיטב שנותיהם, אבל "השעירים" ( les poilus ) . לכמה מהם היו פנים מעוותות, אחרים היו קטועי גפיים, והיו עוד אחרים, לכאורה בלי פגיעה גופנית, שסבלו מהלם קרב . בהחלט לא אהבנו את "הבּוֹש" ורצינו לעשות כל דבר כדי להטריד אותם, את הגרמנים הארורים ! גם את פֵּטָן לא ממש אהבו במוֹנסֶל . אף-על-פי 33 תושבי המקום לא פירשו כך שכינויו היה "המנצח בקרב וֶרדָן", את ההיסטוריה . מבחינתם, קרב וֶרדָן היה, בראש ובראשונה, אלפי חיילים שהושלכו למערכה . את קרב וֶרדָן לא גילם פֵּטָן האגדי אלא המוני הצעירים, בשר התותחים, שהועלו לקורבן במלחמה שלא בחרו בה . בב...  אל הספר